<h1>ספר הפרדס — שער שמיני</h1>
<h2>דף כח:</h2>
הנכנס לבית המדרש אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי [אבותי] שלא אכשל בדבר הלכה ולא אומר על טהור טמא ועל טמא טהור ועל מותר אסור ועל אסור מותר וישמחו בי חבירי ואשמח בהם, וביציאתו אומר מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות שאני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינן מקבלין שכר אני משכים והם משכימים אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים אני רץ והם רצים אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת. ותחנה זו יש לה עיקר גדול, וגדול שבחכמים תקנה, כדאיתא בפרק תפילת השחר בברכות.
<h2>דף כט:</h2>
גרסינן בפרק תפלת השחר אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח ולא תחטי לא תרוי ולא תחטי וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא, מאי המלך בקונך וצא אמר ר' יעקב [אמר] רב חסדא כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפילת הדרך, מאי תפילת הדרך, יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתוליכני לשלום ותצעדני לשלום ותסמכני לשלום ותחזירני לביתי לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ותתנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ושמע תפלתי כי אתה שומע תפילת כל פה ברוך אתה ה' שומע תפילה. אמר אביי לעולם לשתיף אינש בהדה ציבורא, פי' רש"י ז"ל אל יתפלל תפילה זו בלשון יחיד אלא בלשון רבים שמתוך כך תפילתו נשמעת. [ל.] אימת מצלי לה, אמר ר' יעקב אמר רב חסדא משעה שהוחזק בדרך. ועד כמה עד פרסה, פירש"י ז"ל ועד כמה זמנה להתפלל עד פרסה ומשם ואילך עבר זמנה ובעל הלכות גדולות ז"ל פירש משעה שהוחזק בדרך כלומר אם צריך לילך פרסה חייב להתפלל תפילת הדרך, אבל פחות אינו חייב שאין בו סכנה. ולפי מעוט דעתי פירוש רש"י ז"ל נראה עיקר כפי לשון הגמרא דאמר' שהוחזק בדרך ושאיל ועד כמה היא אותה חזקת הדרך, ופריק עד פרסה. ועוד מדאמרינן בפרק במה מדליקין אדם יוצא לשוק דומה כמי שנתנוהו בקולר, אלמא שאפילו ביציאה גרידה לדרך הויא סכנה, כל שכן בחצי פרסה או כדומה לזה. ועוד דאמרינן בירושלמי ר' ינאי כד הוה אזיל לאכסניה הוה מפקיד גו ביתיה, כל שכן שמחוץ לעיר שיש סכנה. אבל מכל מקום אין לי לזוז מדברי הגאון ז"ל כיון שיצא מפיו, ולפי דבריו אין מתפללין תפילת הדרך בפחות [מ]פרסה כנ"ל. והיכי מצלי לה רב חסדא אמר מעומד ורב ששת אמר מהלך וכתב הרב אלפסי ז"ל וכרב חסדא דאמר טפי עדיף מעומד, דהא רב ששת גופא קאי וקא מצלי תפילת הדרך, דאמר מהיות טוב אל תקרא רע.
<h2>דף מג:</h2>
הרואה אילנות שמפריחין חייב לברך עליהם, דגרסינן בפרק כיצד אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזא אילני דקא מלבלבי אומר ברוך אתה ה' אמ"ה שלא חסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתעדן בהם בני אדם, כך מצאתי כתוב גירסא זו לרב ר' יהושעיה הזקן מטראנא ז"ל והרב אלפסי ז"ל ורוב הגאונים, ויש מי שאינו גורס וברא בו בריות טובות וכו'.
<h2>דף נא:</h2>
ומסתברא לי שאין מברכין ברכת הלבנה אלא בלילה, ואע"פ שנראה ביום כמו בלילה, ונראה לי ראיה מדאמרינן בפרק אלו טרפות אמרה ירח לפני הקב"ה רבונו של עולם איפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, אמר לה הקב"ה לכי והמעיטי את עצמך, אמרה לפניו רבונו של עולם לפי שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי, אמר לה ולמשול ביום ובלילה, אמרה לו מאי רבותא כשרגא בטהרא, כלומר כנר בצהרים שאינו מאיר כלל, וכיון שאינה מאירה ואין זמנה ביום אינו ראוי לברך עליה אלא בלילה, דגרסינן במסכת ברכות בפרק אלו דברים אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, כלומר שהוא ראוי ליהנות בו, ובעי' שיהיה דולק יפה או שיהיה במקום קרוב או שיהיה לילה גמורה, שמע מינה דאין מברכין על הנר אלא בזמן שיהנה ממנה, והוא הדין על הלבנה כמו שכתבתי, כנ"ל.
<h2>דף נג.</h2>
גרסינן בפרק אלו דברים תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך וראה אור, אם רוב מהם גוים אינו מברך ואם רוב מהם ישראל מברך עליו.
<h2>דף נד.</h2>
גרסינן בפרק הרואה על הזיקים [ועל הזועות] ועל הרעמים ועל הרוחות אומר בא"י אמ"ה שכחו מלא עולם. ירושלמי מתניתין כשבאו בזעף אבל כשבאים בנחת אומר בא"י אמ"ה שעשה מעשה בראשית. ופרישנא בגמרא דזיקין הוא כוכבא דשביט שנראה כי הכוכב מדלג ממקום זה למקום אחר. ופירוש זועות רוחות חזקים שעושה בשעת גשמים, וממה שחזר ושנה ועל הרוחות, ר"ל רוחות שנושבות שלא בשעת גשמים, רוח גדול וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים, שחייב ג"כ לברך. והברקים [הם] אותם שנראה שהן לפידים של אור, והרעמים הם קול הברה שנשמע בארץ בשעת גשמים. ובגמרא פריך והני כחו מלא עולם איכא עושה בראשית ליכא ופריק מבריך תרתי. מרנא האי גאון ז"ל וכן הר"מ במז"ל כתבו דזה או זה מברך ודיו, אבל הראב"ד ז"ל כתב שמברך תרויהו דהיינו בא"י אמ"ה שכחו מלא עולם וכן בא"י אמ"ה עושה בראשית. ירושלמי והביאו רבינו אלפסי ז"ל על הברקים ר' ירמיה ור' זעירא משמיה דרב חסדא דיו פעם אחת בכל יום ר' יוסי בעי מה אנן קיימין אי בטורדין דיו פעם אחת אי במפסיקין מברך על כל פעם ופעם ואסיקנא התם דבטורדין מברך פעם אחת ואם במפסיקין מברך על כל פעם ופעם. וכתב ר' יצחק הזקן הידוע בעל התוספות ז"ל דהא דאמרינן מפסיקין היינו שנתפזרו העבים בנתיים, אבל אם לא נתפזרו העבים בנתיים הם קרויין טורדים ואינו מברך אלא פעם אחת, ונכון הוא.
וכן כל אלו הרואה אין לומר כשיקרב אל הים הגדול יהא עוצם עיניו ואחר כך מברך, אלא רואה כדרכו ואחר כך מברך, ומה שאמרו ז"ל על כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשיתן, הני מילי במצוות אבל בראיה לא אמרו. וכן הוא האמת כפי הסברא. אלא שראיתי בירושלמי גבי ברכת ברקים או רעמים דמברך בתוך כדי דבור של שמיעה או של ראיה.
כתב הר"ם במז"ל כללו של דבר לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא ויבקש רחמים לפני הקב"ה אבל לא על מה שעבר, כדמוכח בפרק הרואה מתניתין הצועק על שעבר הרי זה תפלת שוא כיצד היתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתלד אשתי בן זכר הרי זה תפילת שוא היה בא בדרך ושמע קול צעקה בעיר ואומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שלא יהא בתוך ביתי הרי זה תפילת שוא. ויתן הודאה על מה שעבר וישבח כפי כחו וכל המרבה להודות ולשבח ולפאר ולרומם ולעלה ולקלס על כל טובה או דבר אחר שיבא לו ממי שאמר והיה העולם הרי זה משובח.
הרואה את הים לשלושים יום מברך בא"י אמ"ה שעשה את הים הגדול. על ההרים ועל הגבעות מברך בא"י אמ"ה עושה בראשית. כתבו המפרשים ז"ל דהני מילי בהרים וגבעות ומדבר שעברו שם ישראל כשיצאו לפי שאותן לא עבר שם איש כדכתיב לכתך אחרי במדבר, וכיון שכן ראוי לברך עליהן ברוך עושה בראשית כלומר שמששת ימי בראשית היו כמות שהם עכשיו, אבל גבעות דידן לא מברכינן עליהו כלל, ונכון הוא. על הנהרות ועל הימים אומר ברוך אתה ה' אמ"ה עושה בראשית, כתבו בתוספות בשם הרב ר' משה ב"ר שניאור ז"ל דלא בכל נהרות מיירי אלא בארבע נהרות דגן עדן בלבד דהיינו פישון וגיחון חדקל ופרת. אבל על הים אי אפשר לברך עליו ברוך עושה בראשית כמו על ההרים, משום דכתיב על ההרים יוצר הרים, אבל בימים לא כתיב בהו לא יצירה ולא בריאה אלא ורוח אלקים מרחפת על פני המים, וכתיב ויהי מבדיל בין מים למים. תנו רבנן הרואה מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחל ארנון ואבני אלגביש של בית חורון ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן לישראל ואבן שישב עליה משה כשעשה מלחמה בעמלק ואשתו של לוט וחומת יריחו שנבלעה מברך על כולן בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו במקום הזה.
הרואה נר חנוכה בלילה ראשונה חייב לברך, דגרסינן בפרק במה מדליקין הרואה אותו מברך שתים דהיינו שעשה ניסים ושהחיינו. וכתב הרשב"א ז"ל דדוקא כשלא הדליק בתוך ביתו ואינו עתיד להדליק אבל אם הדליק אינו מברך, דכיון שיצא מן המצוה היאך חוזר ומברך על הראיה, אבל הגאונים ז"ל כתבו דחייב לברך אע"פ שיש לו בתוך ביתו ואין להם ברכה כלל. אבל בשאר מצות כגון סוכה ולולב לא תקנו לברך לרואה, אלא בנר חנוכה בלבד, ורבינו שמשון בעל התוספות ז"ל נתן טעם לזה משום חבוב המצוה והנס, וגם שיש כמה בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצוה. וכתב הרב ז"ל דהטעם הראשון נראה עיקר שא"כ קשיא מזוזה, וכבוד הרב במקומו מונח, דאין בזה ובזה טעם וריח. אלא נראה לי דהכי טעמא דדין הוא דמברכינן בנר חנוכה על הראיה יותר משאר מצוות, לפי שנר חנוכה עושה זכרון לנס כשנכנסו יונים להיכל, והוה ליה כרואה מקום שנעשו בו ניסים לאבותינו שחייב לברך בא"י אמ"ה שעשה ניסים לאבותינו וגו', הילכך חייב לברך ג"כ כשרואה נר חנוכה כמו במקום שנעשו ניסים לישראל שחייב לברך, אבל שאר מצוות לא. וא"ת קשיא מגילה שג"כ נקראת לפרסומי ניסא וא"כ אמאי לא תקנו לרואה לברך, יש לי לומר דמסתמא כבר היו כל העם בהתחלת המגילה וכבר בירך שליח ציבור בשביל כולם כנ"ל. אבל הרב ז"ל נתן בזה טעם אחר (שאינן) דין הוא שיברך הרואה, לפי שהוא מברך הברכה שמברך המדליק דהיינו שעשה ניסים ושהחיינו, אבל בשאר מצות כגון הרואה לולב או סוכה או תפילין היה לו לברך לעשות סוכה או לעשות תפילין, וא"כ אינו דין שיברך זה ברכה אחת וזה ברכה אחרת. וגם זה דוחק. ואם תאמר אמאי לא מברכינן על האור בכל יום ברכת הנהנין, י"ל דלא תקנו ברכת הנהנין אלא בדבר הנכנס בגוף כגון אכילה ושתיה וריח, אבל בדבר שאינו נכנס לגוף לא, ומטעם זה אין אנו מברכין ברחיצה וסיכה והנאות אחרות שאינן נכנסות לגוף. ואי קשיא לך א"כ אמאי מברכינן בראיה, יש לומר שאינה מברכת הנהנין אלא הודאה לשם יתברך.
גרסינן בפרק הרואה הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל אומר בא"י אמ"ה שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה. מקום שנעקר ממנו ע"ז, אומר בא"י אמ"ה שעקר עבודה זרה מארצינו. ובחוצה לארץ אומר בא"י אמ"ה שעקר ע"ז ממקום הזה, ואומר בשתיהם יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו כשם שעקרתה מן המקום הזה כך תעקרה מכל המקומות ותשיב לב עובדיה לעבדך. כתב הראב"ד ז"ל דדוקא פעם ראשונה בלבד מברך בכל אלו בדרך חובה אבל מכאן ואילך רשות, והא דאמרינן בגמ' דאמר ליה רבה לההוא דנפל עליה ארי בעברא דימא ואמר ליה כל היכא דמטית התם בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה, יש לומר דהתם נמי לאו בדרך חובה קאמר ליה אלא שהוא שאל ממנו אם יוכל ואמר לו דמכאן ואילך יברך אם ירצה אבל לא בחיוב.
ויחיד שנעשה לו נס מברך בא"י אמ"ה שעשה לי נס במקום הזה דגרסינן בפרק הרואה ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא נפל עליה אריא אתעביד ליה ניסא ואיתנצל מיניה, אתא לקמיה דרבא, אמר ליה כי מטית להתם אימא ברוך שעשה לי נס במקום הזה, והוא ובריה ובר בריה צריכי לברוכי, אבל כולי עלמא לא צריכי לברוכי. וכתב הר"ם ב"ן ז"ל שתלמיד חייב לברך על נס של רבו, והביא ראיה מדגרסינן בירושלמי דבעו התם מהו שיברך אדם על נס אביו ועל נס רבו, וכיון דאיפשיט בגמרין לברוכי הוא ובריה ובר בריה, תלמיד נמי מבריך.
<h2>דף נד:</h2>
אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות אלו הן יורדי הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורין ויצא, ופריש כולהו בגמרא הכי, יורדי הים מנא לן דכתיב יורדי הים באניות, וכתיב וישמחו כי ישתוקו, מה כתיב בתריה יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. הולכי מדברות מנא לן, דכתיב תעו במדבר בישימון דרך וגו', וכתיב רעבים גם צמאים וגו', וכתיב יודו לה' חסדו וגו'. ובירושלמי אמר ר' שמעון בר אבא בשם ר' חנינא כל הדרכים בחזקת סכנה הן. וכן ראיתי שרבינו יעקב החסיד ז"ל שאל בחלום אם טוב המנהג שנהגו לברך הגומל אפילו לא הלכו בדרך כי אם פרסה, והשיבו לו אל יקנא לבך בחטאים אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו, טוב לכם לברך בכל עת לפי שאתם עומדים תחת משא מלך ושרים, והקב"ה יתברך מציל אתכם מידם ושומר אתכם וחייבים אתם להודות לו ולברכו, כל זה השיבו לו. מי שהיה [חולה] ונתרפא מנא לן, דכתיב אוילים מדרך פשעם, וכתיב ישלח דברו וירפאם, וכתיב יודו לה' חסדו. ודוקא כששכב במטה אבל חש בראשו לא, והכין איתא בירושלמי. וגרסינן בפרק במה מדליקין כשאדם יוצא לשוק דומה כמי שנתנוהו בקולר, עלה למטה ונפל דומה למי שהעלוהו לגרדום לידון, שכל העולה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולין ניצל ואם לאו אינו ניצל, ואלו הן פרקליטין של אדם תשובה ומעשים טובים. מי שהיה חבוש בבית האסורין ויצא מנא לן, דכתיב יושבי חושך וצלמות וכתיב יודו לה' חסדו. ואמרינן בגמרא מאי מברך אמר רב יהודה אמר רב בא"י אמ"ה הגומל לחייבים טובות ושגמלנו כל טוב. ואמרינן התם אמר אביי צריך לאודויי באפי עשרה שנאמר וירוממהו בקהל עם, אמר מר זוטרא תרי מינייהו רבנן שנאמר ובמושב זקנים יהללוהו. קבלתי ממורי הרב שיחיה דעד שלשה ימים יש לו שהות לברך ברכת הגומל, מכאן ואילך הויא ליה מעוות לא יוכל לתקון, והביא ראיה מדאמרינן בעירובין פרק הדר עם הנכרים הבא מן הדרך לא יתפלל תוך שלשה ימים מפני שהוא מבולבל, אלמא דעד שלשה ימים הוא קרוי בא מן הדרך. ואמר לי נ"ר שרבו הרשב"א ז"ל אמר לו שקבל מה"ר יונה ז"ל דעד חמשה ימים יכול לברך.
<h2>דף נז:</h2>
הרואה ע"ז חייב לברך בא"י אמ"ה שנתן ארך אפים לעוברי רצונו, ראיתי בתוספות איברא בשם ר' יצחק הזקן ז"ל שאנו לא נהגנו לברך, לפי שכל אלו הרואה אינו אלא כשרואה משלושים יום לשלשים יום, אבל אנו שדרכינו לעבור כל יום ויום דרך הטעות לא מברכינן כלום.
<h2>דף נח.</h2>
אמר רב המנונא הרואה אכלוסי ישראל אומר בא"י אמ"ה חכם הרזים. ואמרינן בירושלמי מפני שאין פרצופיהן דומין זה לזה כך אין דעתן שוה זה לזה והקב"ה ית' יודע כל מחשבותיהן כדכתיב וכל רז לא אניס ליה. הרואה אכלוסי אומות העולם אומר בושה אמכם חפרה יולדתכם. אמר עולא אין אכלוסא פחותה מששים רבוא. תנו רבנן הרואה מלכי ישראל מברך בא"י אמ"ה שחלק מכבודו ליראיו, הרואה מלכי אומות העולם אומר בא"י אמ"ה שחלק מכבודו לבשר ודם, משום דאמרינן בבבא בתרא בפרק הספינה והמתנשא לכל לראש, ואפילו ריש גדגודתא מן שמיא מנו ליה, וכיון שכן צריך לשבח להקב"ה. הרואה חכמי ישראל מברך בא"י אמ"ה שנתן מחכמתו ליריאיו, הרואה חכמי אומות העולם מברך בא"י אמ"ה שחלק מחכמתו לבשר ודם.
<h2>דף נח:</h2>
הרואה בתי ישראל בישובן מברך בא"י אמ"ה מציב גבול אלמנה, פירש הרב ר' יהושעיה הזקן ז"ל כגון שראה ביישוב בית שני, פי' לפירושו, שאם רואה בית מבתי ארץ ישראל שהם עדיין בישובן שלא נחרבו בימי טיטוס הרשע חייב לברך בא"י אמ"ה מציב גבול אלמנה, כדכתיב ויצב גבול אלמנה וכתיב כי לא אלמן ישראל, והיא היום כאלמנה שהלך בעלה במדינת הים. בחרבנן מברך בא"י אמ"ה דיין האמת. בתי אומות העולם ביישובן אומר בית גאים יסח ה', בחרבנן אומר אל נקמות ה'. הרואה קברי ישראל אומר בא"י אמ"ה אשר יצר אתכם בדין וגו'. הרואה קברי אומות העולם אומר בושה אמכם וגו'. הרואה את הכושי ואת המשונים משאר בני אדם אומר בא"י אמ"ה משנה הבריות, הרואה את החגר ואת הסומא ואת הקיטע ומוכי שחין ובוהקנים אומר בא"י אמ"ה דיין האמת, ואם ממעי אמן אומר בא"י אמ"ה משנה הבריות. הרואה בריות טובות ומתוקנות אומר בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו. ומסתברא לי לפי עניות דעתי דהא דאמרינן הרואה בריות טובות שחייב לברך עליהם, מיירי אפילו בבריות נאות של גוים, וא"ת הא קיימא לן דאסור לאדם לומר כמה נאה גוי זה דכתיב לא תחנם שר"ל לא תתן להם חן, כל שכן וכל שכן שאינו מברך על יופין. כדומה לזה מקשה בע"ז פ"ק גבי רבן שמעון בן גמליאל שברך כשראה גויה אחת יפה, ופריק רבנן אודיי קא מודו, כלומר רבן שמעון בן גמליאל לא אמר כמה נאה גויה זו אלא כדי שיברך לשם יתברך וית' על יופיה. ועוד דלא גרעי בגופייהו מבהמות שאמרו בירושלמי והביאו השר של קוצי ז"ל שהרואה חמור יפה שמברך עליו ברוך שככה לו בעולמו, כך נראה בעיני.
הרואה את חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו דגרסינן בפרק הרואה אמר ר' יהושע בן לוי הרואה את חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו לאחר שנים עשר חדש אומר בא"י אמ"ה מחיה המתים, מפני שנשכח מן הלב אחר שנים עשר חדש דכתיב נשכחתי כמת מלב. וכתב רבינו יצחק הזקן ז"ל דוקא בחבירו החביב לו. ולי נראה דאם נכנס לעיר שרובן אוהביו וקרוביו שמברך ברכה אחת לכולם ודיו, ואין צריך לברך לכל אחד ואחד, וזהו דרך הנכון כפי הסברא שאין ראוי לחזור ברכה אחת מאה או מאתים פעמים בשעה אחת.
<h2>דף נט.</h2>
הרואה הקשת בענן מברך בא"י אמ"ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו וזוכר הברית. כתב רבינו יצחק ז"ל דאין חתימה בברכה זו אלא כמו שכתבתיה אני בכאן, וכן כתבו בתוספות איברא.
<h2>דף נט:</h2>
תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה ולבנה בטהרתה וכוכבים במשמרותם ומזלות בעיתן, אומר בא"י אמ"ה עושה בראשית. הר"מ במז"ל הרואה את [החמה] ביום תקופת ניסן של תחילת המחזור של שמונה ועשרים שהתקופות בתחילת ליל רביעי כשרואה אותן ביום רביעי בבקר מברך בא"י אמ"ה עושה בראשית, וכן כשתחזור הלבנה לתחילת מזל טלה בתחילת החודש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום, וכן כשיחזרו כל כוכב וכוכב מחמשת הנשארים לתחילת מזל טלה ולא יהיה נוטה לא לצד צפון ולא לצד דרום, וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצת מן המזרח על כל אחד מאלו מברך בא"י אמ"ה עושה בראשית, עד כאן לשון הרב ז"ל. אבל רבינו יהונתן הכהן ז"ל כתב ומזלות בעתם נודע לחכמי הכוכבים זמני הכוכבים אימתי חוזרין למקום שהיו שם בשעת בריאת העולם, ע"כ.
כל אלו הרואה הרואה דאמרינן בהאי פירקא דצריך לברוכי כגון הרואה את הים או הרואה ע"ז וכדומה להן. אין רוצה לומר שיברך עליהם כל פעם ופעם שרואה אותן אפילו תדיר, אלא כשרואה אותן פעם אחת בשלושים יום בהני צריך לברוכי, דגרסינן בפרק הרואה, ובפרקים עד כמה אמר רמי בר חמא אמר ר' יצחק עד שלשים יום.
ואמרינן בפרק הרואה ירדו גשמים רבים אם יש לו שדה מברך בא"י אמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ועל של חברו ושלו מברך בא"י אמ"ה הטוב והמטיב, ואי לית ליה ארעא מודים אנחנו לך ה' אלקינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואילו פינו מלא שירה כים וכו' עד לשון שמת בפינו הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו את שמך ה' אלקינו בא"י רוב ההודאות. ושאיל בגמרא רב ההודאות ולא כל ההודאות, ופריק הילכך נימרינהו לתרויהו, כלומר רוב ההודאות ואל ההודאות. ואמרינן בגמרא מאמתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה יש מפרשים משיבואו שטף מים משביל זה לקראת שטף מים משביל אחר ויתערבו זה בזה. הגיע אליו שום טובה בעולם מברך שהחיינו לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב.
אמרו לו מת אביו וירשתו אם יש עמו אחים בתחילה מברך בא"י אמ"ה דיין אמת, ואחר כך מברך בא"י אמ"ה הטוב והמטיב, ואם אין עמו אחים מברך שהחיינו. ירושלמי החמיץ יינו בא גובאי ראה נובלות אומר ברוך דיין האמת, בא לאכלן אומר שהכל נהיה בדברו, ע"כ.
גרסינן בפרק הרואה מתניתין בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר בא"י אמ"ה שהחיינו וגו', ואמרינן עלה בגמרא אמר רב הונא לא שנו אלא שלא קנה כיוצא בהן אבל קנה כיוצא בהן דברי הכל אין צריך לברך ור' [יוחנן] אמר אחד זה ואחד זה צריך לברך. וכתב הרב אלפסי ז"ל דקיימא לן כר' יוחנן דאמר בין קנה כיוצא בהן צריך לברך עד כאן. וראיתי כתוב בתוספות איברא בשם רבינו יצחק הזקן ז"ל דדוקא בכלים חשובים דומיא דבית חדש אבל אם אינן חשובין כל כך כגון מנעלים ובתי שוקים וכדומה להן אינו צריך לברך, ונכון הוא.
<h2>דף ס.</h2>
גרסינן בפרק הרואה הנכנס לכרך מתפלל שתים. תנו רבנן בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתכניסני בכרך זה לשלום, בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתוציאני מכרך זה לשלום, יצא בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך וגו'.
הנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתצילני מאור זה ומכיוצא בו לעתיד לבא, וכדנפיק מאי אמר רב אחא בא"י אמ"ה שהצלתני מן האור, אבל הר"ם במז"ל מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שהצלתני מן האור, וכן הוא עיקר כפי דעתי דבגמרא לא פריש עכשיו אלא הודאות בלבד.
הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שיהא עסק זה לרפואה כי רופא חולים בחנם אתה, וכדנפיק מאי אמר רבא בא"י אמ"ה רופא חולים.
מי שיש לו בן והגדילו עד שלש עשרה שנה, מברך בא"י אמ"ה שהצילני מעונשו של זה, כדאמרינן בבראשית רבה ויגדלו הנערים אמר ר' אלעזר ב"ר שמעון עד שלש עשרה שנה צריך האב ליטפל בבנו, מכאן ואילך צריך שיאמר בא"י אמ"ה שהצילני וכו'.
<h2>דף ס:</h2>
הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים [קדושים] משרתי עליון תנו כבוד לאלקי ישראל שמרוני שמרוני סייעוני סייעוני המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואעשה צרכי ואצא כי כן דרכן של בני אדם. כדנפיק אומר בא"י אמ"ה אשר יצר את האדם וכו'.
הנכנס לישן על מטתו אומר משמע עד והיה אם שמוע ואומר שיר של פגעים שהוא ויהי נועם ה' אלקינו עד כי [אתה] ה' מחסי. ומברך בא"י אמ"ה המפיל חבלי שינה על אדם והמאיר לאישון בת עין, יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתצילני מיצר הרע ומפגע רע ולא יבהילוני חלומות ולא הרהורים רעים ותהיה מטתי שלמה לפניך ותרגילני לדבר מצוה ולא לדבר עבירה ותשלוט בי יצר הטוב ולא ישלוט בי יצר הרע ותעמידני ממטתי לחיים ולשלום והאירה עיני פן אישן המות בא"י מאיר העולם. ותמיהא לי קצת ומי יכיל למימר פן אישן המות, והא קיימא לן כר' יוסי דאמר דלעולם אל יפתח אדם פיו לשטן כדאמר בגמ' גבי הנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתצילני מזו וכו'. ואם חס ושלום יארע בי דבר קלקלה ועון תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ואמר אביי לא לימר איניש הכי דלא מפתח פיו לשטן, יש לי למימר דלא דמי הא דאמר פן אישן המות שהוא דרך תפלה כמו אל תעלני בחצי ימי, וכן רבים, אבל בההיא אם היה אומר ואם אמות הרי שהוא מודה על המיתה, אלא שהוא מתפלל שיהא מיתתו כפרת עונותיו, כנ"ל. וכי מתער לימא הכי אלקי נשמה וגו' וחותם בא"י המחזיר נשמות לפגרים מתים.
כתב הר"ם במז"ל חייב אדם לברך על הרעה בטובת נפש כדרך שמברך על הטובה בשמחה, שנאמר ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, ובכל מאודך זו היא אהבה יתירה שנצטוינו בה, שאפילו בעת שיצר לו לאדם ויבואו לו הצרות זו אחר זו שחייב להודות ולשבח לשם יתברך בשמחה ובטוב לבב, כדמוכח בפרק הרואה מתניתין חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, דכתיב ואהבת את ה' אלקיך [וגו'], בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע, ובכל נפשך אפילו הוא נוטל נפשך, ובכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בכל הוי מודה לו. תו גרסינן התם בגמרא דחייב אדם לקבל היסורין בשמחה, דכתיב חסד ומשפט אשירה, אם חסד אשירה ואם משפט אשירה, וכתיב בה' אהלל דבר, פי' ה' הוא מדת רחמים וחסד והוא מודה לה' על החסד המשפיע אליו ואלקים הוא מדת הדין ומשפט, ואומר שמודה אליו על הדין ועל המשפט שנדון בו.
שמע בשורות טובות אומר בא"י אמ"ה הטוב והמטיב, ואם לו לבדו מברך בא"י אמ"ה שהחיינו וקיימנו, שמע שמועות שאינן טובות מברך בא"י אמ"ה דיין האמת, וא"ת והא קיימא לן דיש מיתה בלא חטא ויסורין בלא עון, יש לומר שדינו דין אמת שיודע דרכי איש וכל צעדיו יראה.
